אני אתחיל! לבקשתם של כולם (אז איך זה שם? איך אתם מיתרגנים? מה ירדן עושה כל היום?) אני אגיד לכם. בהתחלה זה יהיה קצת ארוך ... עברו כבר חודשיים.
החלטתי לעשות את זה באנגלית, שלא הייה קנאה, או ליתר דיוק כי אצלי עברית בלי שגיאות ... ובצרפתית, רוב המשפחה לא יבין.
שמתי תמונות בפייסבוק כך שכל אחד יכול לגשת לחדשות, אבל זה לא נראה מספיק. החיוכים של ירדן מרצים את כולם !
אני המחיש את התמונות עם הערות.
ובמיוחד עכשיו יש לי קצת זמן מאז ירדן בגן כל היום, ועל כן, לגמרי לבד. זה היה הכרחי, כי אני החלטתי לחתוך את חבל הטבור! היא נאנקת בבוקר כאשר אפילו קצת דמעות בעיניים ומבקשת ממני להישאר ... זה שובר את לבי. לבסוף אני מקווה שזה מגיע להבנה ושכיף לה. בעיקר משום שהמורות הם מסביבה רוצות לנסות לתקשר וללמד אותה.
החלטתי לעשות את זה באנגלית, שלא הייה קנאה, או ליתר דיוק כי אצלי עברית בלי שגיאות ... ובצרפתית, רוב המשפחה לא יבין.
שמתי תמונות בפייסבוק כך שכל אחד יכול לגשת לחדשות, אבל זה לא נראה מספיק. החיוכים של ירדן מרצים את כולם !
אני המחיש את התמונות עם הערות.
ובמיוחד עכשיו יש לי קצת זמן מאז ירדן בגן כל היום, ועל כן, לגמרי לבד. זה היה הכרחי, כי אני החלטתי לחתוך את חבל הטבור! היא נאנקת בבוקר כאשר אפילו קצת דמעות בעיניים ומבקשת ממני להישאר ... זה שובר את לבי. לבסוף אני מקווה שזה מגיע להבנה ושכיף לה. בעיקר משום שהמורות הם מסביבה רוצות לנסות לתקשר וללמד אותה.
פרק 1
הנחיתה
הנחיתה
הגענו להאנוי בתחילת ספטמבר. אני עדיין צריך להבהיר כי ירדן הייתה באמת טובה מאוד במטוס, בעוד היא ישנה רק שעה וחצי. הערה קטנה, מסתכלת לטייס לפני המטוס, "אמא, הוא כועס".
גלעד בא לאסוף אותנו, וירדן מצאה סוף סוף את אבא שלה, אבל כמו שהוא היה צריך לחזור לעבודה למחרת, היום שלנו בעיר הבירה היה צריך להיות עמוס.
עדיין יש לנו זמן לעשות סיור קצר בעיר העתיקה על תלת אופן, המוניות המקומיים. 
ובכן הדבר החשוב ביותר הוא האופניים, הכובע, והרכבת החשמלית!
הערות שלי וההופעות ביום הראשון זה:
אנחנו לא ממש מרגישים את הזיהום בהאנוי למרות החום והלחות.
יש כמעט אופנועים בלבד, צופר בכל מקום. למעשה הם לא משתכלים שהם פונים, ואנחנו חייבים להזהיר אותם כשאנחנו מגיעים (וזה אותו דבר בכל מקום, במיוחד מחוץ לעיר יש תנועה קטנה מאוד והולכי רגל ואופניים תופסים את מרכז הכביש . (גם בופלו ועזים לצורך העניין)
העגלה היא חסרת תועלת כי המדרכות משמשות חנייה עבור אופנועים או בחדר האוכל.אבל היינו חייבים הרבה על היום הראשון שירדן תוכל לישון קצת.
מטאטאים אחד מטר גבוהה, כלומר כאן אתה מטאטא ביד אחת אם אתה לא רוצה לשבור את הגב שלך. והם מטאטים כל היום! כאן תוכלו לזרוק על הרצפה בשביל זה.
הכבלים החשמלים ... אין תגובה, אין פלא שזה קופץ כל הזמן!
באשר לעיר העתיקה, כל רחוב יש פעילות מיוחדת ונושאת את שמו של המוצר: רחוב ברזל, רחוב בגדים, רחוב נעליים, רחוב צעצועים, רחוב ריהוט, ואפילו רחוב סיגריות ...
אני מוצאת את זה מאוד נוח כי אני לא אוהבת לקנות כל כך, לפחות, הכול נמצא שם!
יש לי רושם שהויאטנמים אכלים כל הזמן והם כל כך דקים ... אני חייבת לומר שזה קל. המאכל הלאומי, מרק, Pho (אטריות אורז, ירקות וחתיכות בשר). האכזבה הגדולה שלי היא שימשה רק בבוקר. כאשר אני שואלת, אף אחד לא מבין. למעשה, כאשר אתה לא מבטא את המילים בדיוק, הם לא מבינים. זה מבטיח ללמוד את השפה ... למעשה אומרים "phaeu".
אני מוצאת את זה מאוד נוח כי אני לא אוהבת לקנות כל כך, לפחות, הכול נמצא שם!
יש לי רושם שהויאטנמים אכלים כל הזמן והם כל כך דקים ... אני חייבת לומר שזה קל. המאכל הלאומי, מרק, Pho (אטריות אורז, ירקות וחתיכות בשר). האכזבה הגדולה שלי היא שימשה רק בבוקר. כאשר אני שואלת, אף אחד לא מבין. למעשה, כאשר אתה לא מבטא את המילים בדיוק, הם לא מבינים. זה מבטיח ללמוד את השפה ... למעשה אומרים "phaeu".
למחרת נשענו לערבות. האם את מוכנה לעזוב את הציוויליזציה? גלעד פלאי.
שעתיים כדי לעזוב את העיר.
באשר הנוף, זה היה מעורפל למדי, אז תמונות אין הרבה. אבל זה נראה נחמד מאוד.
הפסקת צהריים. באמת חשוב לשבור את אמצע היום כאן. מהצהריים עד שתיים, אף אחד ברחובות.
לבסוף Pho וירדן למדה את האכילה במקלות.
זה היה למרבה המזל לאחר האכילה, כי ראיתי בחדר האחורי הם היו שוחטים כלב.
תגובות שלי: אתה לא יכול ללתף כלבים: הם מפחדים.
אין ציפורים. אמרו לי אחר כך שזה היה כי עדיין חם מדי. או כי הם אוכלים כל מה שהם מוצאים ...
ישנם פרפרים יפים מאוד.
אין ציפורים. אמרו לי אחר כך שזה היה כי עדיין חם מדי. או כי הם אוכלים כל מה שהם מוצאים ...
ישנם פרפרים יפים מאוד.
פרק 2
מתאקלמים
מתאקלמים
התחלנו כמובן בהליכה לרפת כדי לראות איפה גלעד עובד. זה בדיוק ממול, ואפשר ללכת לשם ברגל. זה ענק. ועדיין בבנייה. יש כבר יותר ממאה עגלים, 3 רפתות ומספר סככות ובהם 3000 פרות. כולם קופצים על ירדן ונוגעים לה בשער כדי לראות אם זה אמיתי. באשר לטלפונים סלולריים, לכולם יש אחד, למזלם יש להם גם מצלמות!!
מסביב יש שדות, כמה בתים, ג'מוסים, אגם גדול, כפר קטן במרחק של ששה ק''מ , כמה חנויות כולל חנות הטלפון הנייד.
הדירה נקייה ומאובזרת;
הספה היא לבנה ... לא לזמן רב.
יש אמבטיה ושני כיורים ...
אינטרנט אלחוטי.
הדירה נקייה ומאובזרת;
הספה היא לבנה ... לא לזמן רב.
יש אמבטיה ושני כיורים ...
אינטרנט אלחוטי.
וכל כך הרבה זבובים! אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בנדון, מלבד הדברה. והם קשים! הם אפילו עפים בחושך. אין רשתות על החלונות.
להפתעתי אין יתושים, ראיתי רק אחד או שניים. מסתבר שהפחד שלי מהמלריה היה ללא בסיס. אני חשה הקלה.
להפתעתי אין יתושים, ראיתי רק אחד או שניים. מסתבר שהפחד שלי מהמלריה היה ללא בסיס. אני חשה הקלה.
לירדן אין עדיין חדר נפרד. זה לא משנה מהבית בקיבוץ... אבל יש לה מיטה ענקית. נאלצתי לדחוף אותה לקיר ולשים מצידה השני את הכיסאות מחדר האוכל כך שהיא לא תיפול ...
בשעה 11 בבוקר יש לנו ארוחת בוקר (ביצים, סלט, לחם צרפתי, טונה, גבינה משולשים) 7:00 ארוחת ערב (אורז, אורז, אורז, עוף, עוף, צ 'יפס, מצופה בפירורי לחם עוף, עוף, אורז, אורז, אורז, הוי ירקות !).
גלעד בחר את הדירה האחורית ביותר. אף אחדממול מלבד השומרים שעושים סיבובים מספר פעמים ביום. יש מגרעת אחת , זה פשוט מול הגנרטור שהם חייבים להפעיל לעתים קרובות. איזה רעש! אנחנו לא יכולים לשמוע אחד את השני. יש כאן הפסקות חשמל בכל יום. באשר למחסור במים ... פעם במקלחת, עם השמפו על הראש ופעם בלילה כאשר ירדן לא הרגישה טוב ...
למעשה זה לא לגמרי מדבר כאן. יש כל מה שאתה צריך, בערך, צריך רק קצת להתאמץ ולחפש.
מה שחסר עדיין: נס קפה, פסטה
באשר לבשר, הוא נמצא בשוק פתוח ואני לא חושבת שאנסה!
מה שמטריד אותי הוא שצריך למהר בגלל הנהג. אז לא מטיילים עדיין.
רק לזכור את מה שאנחנו צריכים. לפחות אין הוצאות מיותרות.
הבעיה שאי אפשר להשתמש בכרטיסי האשראי שלנו כאן. רק בערים גדולות כמו האנוי או בווין אפשר למשוך קצת מזומנים. חייבים להכין מזומנים מראש ...
כאן סופרים במיליוני דונג ועדיין לא ראיתי שום מטבעות.
החיים לא יקרים והשכר נמוך. חוץ מהנהגים ...
כאן סופרים במיליוני דונג ועדיין לא ראיתי שום מטבעות.
החיים לא יקרים והשכר נמוך. חוץ מהנהגים ...
אנו נוסעים מפעם לפעם לכפר, אבל צריכים לחכות שמישהו אחר מהחברה יסע כדי שנוכל להצטרף לנסיעה במכונית. ירדן ואני לא נחשבים כחלק מהמפעל ולכן אסור לנו להשתמש בנהגים.
אנו צריכים לבקש מנגה, האחראית על הצרכים של הישראלים כאן בכפר.
היא גם הציעה לי ללכת לראות היום את הגן. מה? גן ילדים לא רחוק מכאן? איזו הפתעה, חשבתי כי באזורים האלה הילדים נשארים בבית עד בית ספר היסודי.
אנו צריכים לבקש מנגה, האחראית על הצרכים של הישראלים כאן בכפר.
היא גם הציעה לי ללכת לראות היום את הגן. מה? גן ילדים לא רחוק מכאן? איזו הפתעה, חשבתי כי באזורים האלה הילדים נשארים בבית עד בית ספר היסודי.
אז לאחר התרגום של נגה הראשונה רציתי לדעת אם אני יכולה להביא את ירדן, ובעיקר כמה זה יעלה), היא גרמה לי להבין שהיא לא רוצה את הכסף (למשך שנה אחת זה עולה 7 מליון], אבל מתנה או תרומה ספציפית. ואז היא הראתה לי קטלוג עם המון קארוסלות והצביעה על אחת שרצתה שנקנה והוסיפה שזו לא חובה לשאת בכל הוצאות הקניה וסכום התרומה תלוי בנו.
חנה, חברתו של חנן שעובד בחווה היא באותו מצב כמוני. היא הציעה לנו יום אחד להתלוות אליה לוין, כי לחנן היתה פגישה שם. היה כיף (ירדן אוהבת כאשר חנה שמה לה שפתון).
נסענו דרך שדות האורז והמכונות שמפרידות בין הגרגרים מן השיבולים, היינו בקניון, ובחוף של קואה ואכלנו במסעדה שבה המלצריות לא יכלו להתאפק מלשחק עם ירדן.
היא לא אכלה הרבה. וחוץ מזה, היא מעולם לא אכלה יותר מדי וזה לא ישתנה. איזו סיפוק כשהיא רוצה לשים משהו בפה!
פרק 3
משתלבים
משתלבים
בבוקר, השכמה מאוחרת, ארוחת בוקר, טיול
פעם עם חן לחלק העליון של ההר.
פעם עם חן לחלק העליון של ההר.
עם דני לראות את השדות שהוא מעבד (לא קל להיות חקלאי).
פעם ברגל כדי לראות את האגם.
יום אחד עשינו את כל הסיבוב ברגל, זה לקח שעתיים.
יום אחד עשינו את כל הסיבוב ברגל, זה לקח שעתיים.
פעם עזרנו לגזום את הדשא ... הם גוזמים את זה ביד עם מצ 'טה, וזה היה כיף לירדן שאוהבת לגזור במספריים.
לסיום היום, בית ספר וארוחת ערב.
לסיום היום, בית ספר וארוחת ערב.
במשך החודש וחצי האלה הלכנו לבית הספר בכל יום, בשעות אחר הצהריים בסביבות השעה שלוש עד חמש כדי שירדן תוכל לשחק במגלשה.
המורות משתמשות יותר מדי במקל. למרות שהוא מפלסטיק, והן מושכות הרבה באזניים. זו היתה בעיה גדולה להחליט אם אני נותנת לירדן להיות שם לבד.
הן תמיד מעמידות את הילדים בשורה ישרה. אסור שמישהוא יעבור את הקו...
ואז אחרי כמה ימים, כשהייתי שם, הבנתי שהיא לא משחקת ונשארת כל הזמן לצידי. אז החלטתי לנסות לצאת לטיול. צלמתי כמה תמונות מסביב, אבל אחרי כמה דקות ראיתי אופניים טואן נתן לי להבין שאני צריכה לחזור כי ירדן בוכה. טוב,ננסה שוב מחר. נשארתי אתה כמה ימים וכל פעם השארתי אותה לבד. היא התרגלה לאט לאט לחוסר הנוכחות שלי..
מה עשיתי בינתיים? צילמתי כמובן! בפעם הראשונה סביב האגם שבו נתקעו לי המון קוצים.
עשיתי סיור קטן של השכונה.
עשיתי סיור קטן של השכונה.
ערכתי סיור בכפר הקטן שנמצא עשר דקות הליכה מבית הספר, כל המוכרות בשוק בקשו ממני לצלם אותן.
אחד הישראלים שראה אותי יום אחד הולכת על הכביש הציע לי ללכת לראות את הבנייה של החווה הבא.
יום אחד עזרתי לאישה זקנה לאסוף אורז לתוך השקים מעל הכביש. זה המקום שבו הם מייבשים אותו במשך היום. גם תירס, קש וכל דבר אחר.
זה נוח: הכביש שטוח, שטוף שמש, מה עוד הם צריכים. מידי פעם המשאיות נוסעות על זה אבל מה אפשר לעשות?
העשרים ושניים בספטמבר זה פסטיבל הירח המלא. זהו הפסטיבל מלא סמלים היסטוריים, אבל כאן זה פסטיבל הילדים. תוכנית מחול בבית הספר, הילדים רקדו עם סוג של דרקון. המנהלת נתנה בובה לירדן, אני מניחה שזה לאות ברוכה הבאה. לבסוף חלוקת ממתקים לכולם (לפחות קילוגרם אחד לכל ילד). ירדן שלא ידעה אף פעם מהסוכריות,אבל פה אין ברירה.
בלילה מסיבת הפסטיבל היא בבית העירוני של הכפר הקטן. מכיון שבאנו ישר מהגן והיה צריך לחכות שעה, אחת האמהות שמדברת אנגלית הזמינה אותנו לאכול ארוחת ערב אצלה. הפעם הילדים שרו, ושוב סוכריות וממתקים נוספים.
יום אחד הזמינה אותנו נגה אליה, יש לה בן הואנג בן שש. הלכנו לבקר את הדוד שלה בכפר סמוך שנמצא ליד האגם במרחק שני ק'מ. היא הציעה שכולנו ניסע על הקטנוע שלה, כלומר ארבעתנו ובלי קסדות. אנחנו נלך ברגל.
. 
בית טפוסי עם חזיר, תרנגולות, גן ירק ותאואים.
כשחזרנו הביתה, היא הציעה לנו להישאר לארוחה, אבל חזרנו הביתה כי לא רצינו לאכול את הכלב שרק עכשיו נדרס.
כשחזרנו הביתה, היא הציעה לנו להישאר לארוחה, אבל חזרנו הביתה כי לא רצינו לאכול את הכלב שרק עכשיו נדרס.
זה סיכום החודש הראשון של החיים שלנו באי שם בוייטנאם.
ירדן מבדרת את כולם בערב אחרי ארוחת הערב, היא מצחיקה את כולם ואפילו הצליחה להרקיד את החבר'ה עוגה עוגה ליד הבריכה. איזה בידור!
בשביל הבית הקטן, רציתי לקנות במבוק ולעשות את זה בעצמי. זה היה הפרוייקט שלי. אחר כך, לאור הזמינות של הנהגים, ראיתי שזה יהיה קשה. ביום אחד של קניות בתאי הואה בקשתי מהנהג לעצור כי ראתי במבוק בחוץ. נכנסתי לחנות כדי לקבל מידע, הם מייצרים כל מיני סלים. אז לקחתי בלוק נייר קטן וציירתי את מה שרציתי, קבלתי הצעת מחיר וזמן ייצור, והנה, הבית היה בהזמנה. שבוע אחר כך הייתי צריך לארגן טנדר ונהג, והבית היה באמת הרבה יותר נחמד ממה שציפיתי..
באשר לארגז החול, אלי השכן,שיש לו שלושה ילדים בבית, הבין את המצב, והלך יום אחד לאסוף חול אי שם בחווה. את החול שמנו בארגז עץ שהשאירו החשמלאים ליד הבית.
.
פרק 4
אנחנו נטמעים
אנחנו נטמעים
לגבי הגבינה, באז שעובד עם אבא (זה שאוהב נחשים) קיבל מתכון מחבר בבית, והחליט לנסות.
צריך לציין שבחדשים הראשונים של החליבה, החלב לא נמכר עדיין כי המפעל אינו מוכן עדיין. הם נאלצים לזרוק אותו, אבל בסופו של דבר הם החליטו לחלק אותו לאנשי הכפר. התור נעשה יותר ויותר ארוך כאשר המשאית מגיעה לכפר. הם הסבירו בבירור את הצורך להרתיח את החלב, אבל למרבה הצער הם משאירים אותו יותר מדי זמן בשמש, מכיוון שהם לוקחים מיכל של עשרים ליטר, זה קצת מסובך לאכסן במקרר וכך הם שותים כל היום את החלב שבשבילם זה משקה חמוץ.
בכל אופן לירדן היה כיף למזוג את המרכיבים לתוך המיכל. תודה לבאז ולסבלנותו. הגבינה היתה מוצלחת.
בבית הספר מכינים את המופע למסיבה כבר די הרבה זמן. למעשה כאן בתי ספר מדורגים.לפי רמות.לאומיות. ישנם בתי ספר שאין להם כל רמה. ואחרים מדורגים בשתי רמות. במה זה תלוי? אני חושבת שזה לפי הכסף שיש להם ומספר הנדנדות. זה בטח לא על פי הניקיון של השירותים.הרבה משתנות לאורך הקיר, אפשר לחשוב שהם עושים פיפי כל היום ובאותו זמן, יש שני בתי שימוש בסגנון טורקי. אני לא ראיתי שום נייר ועל הסבון אין מה לדבר. אנסה לראות מה אני יכולה לעשות בקשר לזה.
בכל אופן בכיתות, אין הרבה צעצועים. נאמר לי כי כך הילדים יתרכזו יותר בלימודים. אני לא יודעת אם זה באמת הסיבה. בכל אופן הם חייבים להיות ממושמעים. מורה אחת לבדה עבור 20-30 ילדים בני שלוש.
והיא עושה הכל לבד, אפילו ניקוי הכיתה, ההתקנה של לוחות עץ על הרצפה לשינה וסידור שולחנות לארוחת צהריים. למרבה המזל, יש טבחית. ראיתי את המורה אפילו גוזרת לילדים את הצפורניים. בינתיים הילדים האחרים מחכים. אז בטח שהם צריכים להיות בשקט.
הם ודאי גם לומדים משהו במהלך היום. על כל פנים הם רוקדים כל היום וירדן הרבה יותר טוב לה איתם מאשר לבד בבית. אנחנו חייבים איכשהוא להשתלב. ואהיה גאה מאוד שירדן תוכל לדבר בשפה נוספת. אני חושבת שהיא מתחילה כבר להבין.
זה המקום שבו הגיע האי.
זוג ויטנאמי צעיר , טאנג והאנג, שהבעל עובד בחברה החליטו לבוא לגור כאן בכפר, כי הכפר בו גרו תאי הואה הוא רחוק מדי כדי לבוא לעבוד יש להם ילד בגיל של ירדן. נהדר בשביל ירדן, חבר בגילה והם אפילו יהיו באותה כתה.
זוג ויטנאמי צעיר , טאנג והאנג, שהבעל עובד בחברה החליטו לבוא לגור כאן בכפר, כי הכפר בו גרו תאי הואה הוא רחוק מדי כדי לבוא לעבוד יש להם ילד בגיל של ירדן. נהדר בשביל ירדן, חבר בגילה והם אפילו יהיו באותה כתה.
התחלנו לחזור מבית הספר ביחד, כי ירדן שם רק בשעות אחר הצהריים . אמרתי לעצמי, שאתן לה עוד מעט להיות שם כל היום וזה יהיה לה קל יותר. ואכן, כאשר היא מגיעה בשעות אחר הצהריים והיא רואה אותו, אני לא צריכה עוד סיבות לחמוק. זה סימן טוב.
ביום ראשון אחד, טאנג והאנג הציעו לי ולירדן להתלוות אליהם כדי לראות את החזרות של ההופעה ליום האישה. זה היה מקום מרוחק כמה ק'מ שצריך לשמש בעתיד להחניית טרקטורים. עדיין אין חשמל שם, אבל גנרטור קטן. מערכת הקול עבדה בגדול.
ירדן והאי השתוללו כהלכה.
שלושה ימים לאחר מכן הם הקימו במה על החניון שלנו, סדרו כיסאות ומערכת קול.
ובערב ריקודים, שירים, המנהג הוא לתת פרחים לאמן שאתה מעדיף. ירדן נתנה לכולם.
שלושה ימים לאחר מכן הם הקימו במה על החניון שלנו, סדרו כיסאות ומערכת קול.
סוף סוף הגיע מועד החגיגה בבית הספר.בשבע בבוקר. לגלעד לא היתה ברירה הפעם, הוא היה צריך לבוא בתור תורם.
המופע התחיל, הילדים של בית הספר בהתחלה. ירדן לא רצתה לרקוד, אבל אני בטוחה שהלב שלה היה שם ... המורות רקדו בליווי שיר שבוצע על ידי המנהלת. לאחר מכן הרקדנים של הכפר בליווי מוזיקה מעלי באבה. זה היה מצחיק לראות את הבנות הויאטנמיות
רוקדות ריקודי בטן
ולבסוף נאומים וחלוקת תעודות. גם גלעד נשא נאום, די נחמד ואכן, בסוף הציגו לנו את השלט שיהיה קבוע על הקרוסלה
שלט אדום יפה עם השמות שלנו וסכום התרומה.
בסוף הטקס הלכנו כולנו לאכול במסעדה הסמוכה. המנהג היה לשתות עם כל אחד מאנשי הצוות. כולם באו זה אחר זה לשולחן שלנו עם כוסית ביד. יצאנו משם במצב יפה!
בכל המקרים סבא וסבתא נראים נחמד מאוד, אבל אז שוב, אין תקשורת.
כשראיתי את הבשר, אמרתי שאני מוותרת. והיא הציעה לי לקנות עוף חי. אמרתי שלא חייבים לאכול בשר כל יום. היא ויתרה.
היה לנו ירקות ואורז וצ'יפס לירדן.
הבית של אבא שלו, כמה קילומטרים משם,
היא טפסה את שלוש מאות המדרגות במעלה ההר בריצה לפנינו ואפילו האי לא הצליח להשיג אותה.
לבסוף מסעדה קטנה אורז, עוף, לפני כמה קניות בקניון של וין.טיול נחמד. זה מגוון יותר מאשר הכפר הקטן שלנו.
עכשיו היא מתחילה להתרגל ואפילו בסוף השבוע, היא שואלת אם אנחנו הולכים היום לגן.
עדיין לא דיברתי על מזג האוויר. זה משתנה הרבה. אבל זה טוב. לא חם כמו כשהגענו, ולכן אין בריכה יותר. הגשם פסק. לפעמים זה אפור, לפעמים שמש. אנחנו צריכים שרוולים ארוכים. לירדן יש את מה שצריך, אבל בשבילי לא מצאתי כלום. האשה הויאטנמית קטנה ורזה, ואפילו בגדי גברים קטנים עלי. גם בווין אין בגדים בשבילי. אנחנו צריכים לחפש יותר רחוק. אולי בהאנוי או בהונג קונג בשבוע הבא.
בהמתנה לארועים הבאים, החיים נמשכים בשלווה בכפר שלנו.
אה, סוף סוף שמו גנרטור חדש. הוא הרבה יותר שקט והכי חשוב הוא יותר רחוק.
שמים לק על הציפורניים,
אה, סוף סוף שמו גנרטור חדש. הוא הרבה יותר שקט והכי חשוב הוא יותר רחוק.
שמים לק על הציפורניים,
הולכים לגן,
משחקים עם האי, ולפעמים עם אן, הבת של קים,
מדביקים מדבקות, שותלים עגבניות והולכים להציק במטבח לנגוק, משחקים בארגז החול,
הולכים לפרות,
רוקדים בבית ובכל מקום,
ובמיוחד אבל במיוחד שחקנו במחשב. ירדן נהיתה מומחית. למרבה המזל גלעד משאיר את שלו בבית. יש לה שליטה מוחלטת על העכבר והשליטה על המקלדת מתחילה לבוא וגם כמה אותיות. היא יודעת איך להתחבר לאינטרנט, ללחוץ על הכוכב של המועדפים וללחוץ על אתר המשחקים שלה. מצאתי אתר די טוב, חינוכי קטן, ונחמד בצרפתית שגורם לה שיפור בשפה. יש שיפור בארוחות. בבוקר יש לנו מרק עכשיו, וירקות וסלט בערב. זה טוב להתלונן מידי פעם למרות שרוב הפעמים זה לא מגוון.
השבוע גם סוף סוף הגיע רופא. איזו הקלה. כאן זה באמת מקום אבוד וכאשר יש רופא שנוסף לכל גר במקום זה מאוד מרגיע. הרופא בא מפיליפינים ונראה נחמד מאוד. אנחנו אפילו כבר בדקנו את הידע שלו כי ירדן השתעלה יותר מהרגיל. הוא כנראה יודע את עבודתו היטב. בנוסף הוא רופא ילדים במקורו. אי אפשר יותר טוב מזה.
סוף סוף קצת ציפורים.
ואפילו נחש קטן ליד הבריכה.
יום אחד אחר הצהריים נסענו לאסוף בוטנים.
זה די מצחיק שירדן אומרת את שמה במבטא ויאטנמי ... כמו שהאנשים קוראים לה פה!
זה די מצחיק שירדן אומרת את שמה במבטא ויאטנמי ... כמו שהאנשים קוראים לה פה!
נודע לי גם כי שאר המורות חושבות שקים דואגת יותר לירדן ולהאי מאשר לילדים האחרים ובגלל זה אנחנו מפנקים אותה. אבל זה לא נכון. זאת רק קצת קנאה. זה נכון שאנחנו היחידים שמגיעים לבית הספר במכונית, אבל זה מחוסר ברירה. קים היא עדינה ורכה ובאמת יש לנו מזל. זה גם נכון, שיש לה קשר מיוחד לירדן אבל בגלל שירדן נדבקת אליה כל היום, עושה כל מה שהיא עושה, ובעיקר לא אוכלת הרבה. אז היא דואגת לירדן הקטנה שלא תרד במשקל. היא דואגת למצוא משהו שהגברת תרצה לאכול, עושה חביתה עם ביצים שהיא מביאה במיוחד מהבית, וקונה כל מיני אטריות וויטמינים. ניסיתי להסביר לה שיש לי את אותה הבעיה בבית והיא צריכה לנסות להאכיל אותה כמו את האחרים. ושהיא בסופו של דבר תתרגל. אין פלא ששאר המורות קצת מקנאות. אבל אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר מלבד אולי כבר לא להביא לה פרחים או דברים אחרים לבית הספר כפי שעשינו ביום האישה. ואם כולם חושבים שאנחנו מפנקים את קים אז שזה יהיה באמת אבל לא לעיני כולם מכיוון שאנחנו כבר יודעים את הכתובת שלה.
נודע לי גם שמשפחות ויאטנמיות הוגבלו לשני ילדים, אבל זה לא חמור כמו בסין. עבור אלה שעובדים בחברות פרטיות זה עוד פחות חמור. האחרים פשוט עלולים לאבד את מקום עבודתם ואת כל השאר. הם באמת מאמינים בהורוסקופ הסיני כדי ללדת. יש שנים טובות ויש שנים רעות במונחים של החיים בעתיד. השנה לא ראיתי אף אשה בהריון.
בוקר שבת אחד, טאנג הציע לנו להתלוות אליו לשדות היכן שהוא עוסק עם דני בנטיעות. הזדמנות נוספת לעשות טיול נוף.
פרק 5
הנסיעה
הנסיעה
מה שטוב בויאטנם זה שאנחנו צריכים לעזוב את הארץ כדי לחדש את הוויזה. לכן אנחנו ממש חייבים לעשות טיול במקומות אחרים. ויש כל כך הרבה מה לראות בסביבה ובמדינות השכנות
אז התחלנו בהונג קונג, דרך סיור באזור ההר הצפוני באזור שנקרא ספא בטרם ההמראה. מדוע הונג קונג? בגלל שהחברה הציעה גלעד לנסוע לפתוח חשבון אז כל ההוצאות שלו הם שילמו. לבסוף במשך הנסיעה הם שינו את דעתם אז הם שילמו לו את הנסיעה לחינם, אבל ככה זה כאן.
בנובמבר 27, מכיון שיום ההולדת של ירדן היה צריך להיות באמצע הנסיעה, , החלטתי לחגוג את זה קצת לפני כן עם הישראלים בכפר. זה היה הרבה יותר נחמד מאשר לבד עם אמא ואבא במסעדה בהאנוי. אולי… התוכנית היתה הרבה בלונים, עוגה עם חיות עליה, סוכריות לכולם ומוסיקה. ביקשתי גם משתי הסבתות, בפאריז ובעין החורש להתקשר לסקייפ כדי להשתתף בשמחה. באשר למתנות, נראה בהמשך כאשר נהיה בציוויליזציה כי כאן...
למרות שאמרנו לה לפני כן, ירדן היתה די מופתעת כשנכנסנו לחדר האוכל וכולם שרו לה 'יום הולדת שמח'.
לבסוף היה די מגניב, מה יכולנו לעשות יותר, אבל הדבר היחיד שהעציב אותי קצת זה שרקדתי אתה לבד. אבל לא נראה שזה בכלל הפריע לה.
למרות שאמרנו לה לפני כן, ירדן היתה די מופתעת כשנכנסנו לחדר האוכל וכולם שרו לה 'יום הולדת שמח'.
לבסוף היה די מגניב, מה יכולנו לעשות יותר, אבל הדבר היחיד שהעציב אותי קצת זה שרקדתי אתה לבד. אבל לא נראה שזה בכלל הפריע לה.
והנה יוצאים כבר לסיבוב הראשון. ירדן מאוד מתרגשת כשהיא שומעת על מטוס ורכבת. חוץ מזה היא כבר לא צועקת אבא כשהיא רואה מטוס בשמים. עכשיו זה סבתא מירי שצריכה לנחות מהמטוס. 
על הכביש, משהו שעדיין לא ראינו, פרה על טוסטוס.
האנוי 1
בהגיענו להאנוי, הבנתי כמה אנחנו אבודים בכפר שלנו. זה ממש עיר מערבית. זה לא מפריע לי במיוחד, אבל קצת לחזור לציוויליזציה מידי פעם זה עושה לי טוב. מי היה מאמין עלי דבר כזה...
ראשית הגשר האדום על האגם, כי לא היה לנו זמן לראות אותו בפעם האחרונה, סופר יפה, ולבסוף גלידה בערב, וסטייק אמיתי (אין לנו את זה שם). אני חושבת שבטיול הזה, ירדן אכלה עבור שלושת החודשים הבאים, החל בחצי הסטייק באותו לילה בהאנוי.
למחרת המקדש של הספרות. צבים בכל מקום, הם אוהבים את זה כאן, וגם ירדן. לעת עתה היא צועדת בסדר, אבל יותר מאוחר גלעד ואני התגעגענו לעגלת הטיול. אני לא יודעת אם באמת כאבו לה הרגליים, למרות העיסויים בסאפה ובהאנוי, או אם זה היה רק פנוק . איך שלא יהיה פתחנו טוב את השרירים במהלך הטיול הזה. יש לציין שהלכנו הרבה ברגל. בכל אופן המדרכות בהאנוי מלאות בסחורות, בסאפה זה שבילים צרים ובהונג קונג יש מדרגות ומדרגות נעות בכל מקום (שם היא הסכימה ללכת!). אז ממילא הטיולון היה מפריע לנו יותר מכל דבר אחר.
סאפא
את הטיול לסאפא קנינו מאורגן ממפעיל סיור ישראלי רוסי שחי בהאנוי כבר כמה שנים . חוץ מזה, את האשרה הבאה נבקש דרכו למי שרוצה לדעת, זה הרבה יותר זול. 
נוסעים ברכבת לילה עד לאו קאי על הגבול עם סין, ובהמשך אוטובוס עד סאפא הולכים ברגל בכפרים של מיעוטים אתניים שלושה ימים וחזרה ברכבת הלילה. כולם עושים אותו מסלול ממילא אזורים אחרים עדיין סגורים לתיירים.
נכון שהיה לנו הרבה ערפל (ראות, מטר אחד) וגשמים (תירוץ טוב שירדן תצעד עם מגפי הגומי החדשים שלה. היא לא פספסה אף שלולית). ידענו שכך יהיה מראש. אז הנופים היפים יחכו לנו עד סוף אוגוסט כשנחזור בשנה הבאה, בעיקר כדי לברוח מהחום הוהט של החווה למשך מספר ימים.
בכל זאת טיילנו בכפרים בעמק (מקצר על ידי ירידה במכונית ועלייה בקטנועים).
רק לפני שלוש שנים האזור נפתח לתיירות והכול מוכן בכוונה לזה. אולי קצת יותר מדי. משלמים עבור הכניסה לכפרים. הכפריים נותנים לאנשים להיכנס לביתם אפילו בלי לשים לב, ורוב הבתים הפכו לחנויות מזכרות. הבנות כאן יפות מאוד ולא דומות בכלל לאלו שאנחנו מכירים (גם יפות מאוד). הן אפילו יותר קטנות ומדברות אנגלית יותר טוב מוייטנאמית. 
כל הזמן "לקנות ממני" עם הסלים שלהם על הגב, ובסופו של דבר קונים . בכל מקרה צריך להביא מתנות, כך שאם זה יכול לעזור להם.
פגשנו זוג ישראלים נחמד בסאפא. ירדן הסתדרה טוב מאוד איתם ואני מודה להם על הסבלנות שלהם איתה.
.
.
האנוי 2
חזרה להאנוי, זה הזמן לבקר במצודה. כאן מבינים עד כמה הויאטנמים גאים באוסף הנשק של צבא ארה"ב מהמלחמה שהם תפסו. המטוס המשוחזר עם האף בקרקע הוא די מרשים. המוזיאון מאוד מרגש.
לבסוף סיור קטן בכיכר בא דיהן היכן שדוד הו הקדוש נח בשלום (כאן הילדים קוראים לכולם דוד מתוך כבוד במקום אבא או גברת).
.
.
כמו שזה היה 27 בגלל נובמבר והיום הולדת של ירדן, החלטנו לחזור למסעדה שבה אכלנו את הסטייק ושבה ירדן התחברה עם המלצריות, והיה נחמד שכולם באו לשיר לה יום הולדת שמח בויאטנמית.
הונג קונג
.
אפשר עוד לעשן ברחוב, אבל לא בתחנות אוטובוסים או בשוק ויש מאפרות ופחי זבל כל עשרה מטרים.
הכל פה מסודר ואפילו יש גברת בשדה התעופה שמסדרת בשורות ישרות את המזוודות על המסוף .
אי אפשר לטפס פה על שום דבר (מסכנה ירדן) וכשהיא על שביל הבטון הגובל בדשא, אנשים עלינו בעיניים גדולות וכל הזמן פחדתי ששוטר יבוא להעיר לנו על כך.
חוץ מזה, הם נמצאים בכל מקום, ונראה גם כי היא אחת הערים הבטוחות ביותר בעולם. לעומת זאת האוטובוסים נוסעים במהירות גדולה וכדי לחצות יש מנהרות מתחת לכביש. כל הזמן מדרגות ומדרגות נעות בהונג קונג לשמחתה של ירדן שרוצה כל הזמן לעלות ולרדת לבד.
ומה יש במעברים התת קרקעיים? קניונים נוצצים. בכל מקום. כל תחנה, כל כניסה לבניין היא מרכז קניות. למרבה המזל מרכזי הקניות לא מעניינים אותנו. אנחנו מעדיפים שווקים. ויש הרבה.
הבניינים הגבוהים נראים כמו פטריות על ההר. הם צומחים בכל מקום, אחד גבוה מהשני, אף בניין לא פחות מחמישים קומות. זה שונה פה! הדבר היחיד המעצבן הוא ריח הביוב ברחובות.
מה שמצא חן בעיני זה שכל העיר מתוכננת להקל על נכים ועיוורים. כל רמזור, כל רחוב, כל תחנה, וזה מושלם. ראינו אפילו ציור של גברת זקנה קטנה עם מקל בכניסה לשירותים.
חוץ מזה, הם נמצאים בכל מקום, ונראה גם כי היא אחת הערים הבטוחות ביותר בעולם. לעומת זאת האוטובוסים נוסעים במהירות גדולה וכדי לחצות יש מנהרות מתחת לכביש. כל הזמן מדרגות ומדרגות נעות בהונג קונג לשמחתה של ירדן שרוצה כל הזמן לעלות ולרדת לבד.
ומה יש במעברים התת קרקעיים? קניונים נוצצים. בכל מקום. כל תחנה, כל כניסה לבניין היא מרכז קניות. למרבה המזל מרכזי הקניות לא מעניינים אותנו. אנחנו מעדיפים שווקים. ויש הרבה.
הבניינים הגבוהים נראים כמו פטריות על ההר. הם צומחים בכל מקום, אחד גבוה מהשני, אף בניין לא פחות מחמישים קומות. זה שונה פה! הדבר היחיד המעצבן הוא ריח הביוב ברחובות.
מה שמצא חן בעיני זה שכל העיר מתוכננת להקל על נכים ועיוורים. כל רמזור, כל רחוב, כל תחנה, וזה מושלם. ראינו אפילו ציור של גברת זקנה קטנה עם מקל בכניסה לשירותים.
נתחיל בשדרת הכוכבים עם המופעים האוקוליים. אבל מי היתה בסוף הכוכב? גם כאן, אנשים לא הפסיקו לצלם את ירדן. והפעם לא עם טלפונים סלולריים. כולם מסתובבים עם מצלמות קנון או ניקון הכי מודרניות הרגשתי קצת מגוחכת עם המצלמה הישנה שלי בת ששה חדשים.
באשר לכוכב הקטן שלי, היא הבינה את המשחק ולמדה לחייך למצלמות (יותר העוויה מחיוך) ואפילו לעשות סימן וי עם האצבעות שלה. כולם עושים פה את זה.
למרות הרצינות של האנשים (בווייטנאם התרגלנו לאנשים חייכניים, במיוחד בכפר שלנו) היא עדיין ממשיכה לשחק את תפקיד הליצן בכל הזדמנות וממשיכה לשיר בויאטנמית ולרקוד את הריקוד שלמדה בגן באמצע הרחוב. אבל ירדן, לא כל האנשים עם עיניים מלוכסנות מבינים ויאטנמית. אז אנשים לא מגיבים כמו בווייטנאם, אבל זה לא מפריע לה. לעומת זאת היא התחילה לדבר קצת אנגלית.
לאחר שעה של מגלשות, סיימנו את הערב בטיול בשוק הלילי שבו ירדן היתה מוקסמת מהצעצועיםהחשמליים ומאורות הניאון. בסופו של דבר קנינו לה את אחד הצעצועים האלה קצת לפני שעזבנו.
אחרי הכל, היא לא קבלה עדיין כלום ליום ההולדת. לפני שנסענו שאלתי אותה מה היא רוצה, והיא ענתה לי חתול. הבטחתי לה את זה כשנחזור לקיבוץ. בנוסף היא אינה מבקשת דבר.
אחרי הכל, היא לא קבלה עדיין כלום ליום ההולדת. לפני שנסענו שאלתי אותה מה היא רוצה, והיא ענתה לי חתול. הבטחתי לה את זה כשנחזור לקיבוץ. בנוסף היא אינה מבקשת דבר.
בכל מקרה היא קיבלה טונות של מתנות מכולם כל יום. במסעדה, צפרדעים, בובות, עפרונות צבעוניים, בשוק, צעצועים, צמידים, בלונים, אפילו בסאפא כפריה אחת נתנה לה צמיד, אפילו בהאנוי תייר אנגלי רץ אחורינו כדי לתת לה בלון בצורת פיל. הוא היה יכול לתת אותו לויאטנמית קטנה, אבל לא. למעשה אנחנו לא צריכים לשבור את הראש איך לפנק אותה, זה בא לבד.
למחרת בודהה ענק חיכה לנו בחלק העליון של ההר באי השכן.
כדי להגיע לשם, נסיעה של חצי שעה ברכבל סופר מודרני ומאוד גבוהה. רק זה שווה את הטיול. למרבה המזל לא היה לנו ערפל כמו בסאפא. ושוב מדרגות.
כל השאר הוא כמו בתמונות חוץ מזה שירדן לא הפסיקה לכרוע ולהשתחוות לפני בודהה במנזר למרבה הייאוש של אבא שלה. זה היה רק בשביל לעשות הצגות!
בצד השני של האי כפר דייגים קטן של טאי או והדגים פה הם בשלל צורות וצבעים.
הבתים עשויים מתכת, כמו בשכונות העוני, אבל הם צבועים בצבע כסף שמעניק להם סגנון מודרני.
לסיום היום, סטייק קטן באיזור המסעדות במרכז העיר. לא ראינו הרבה אנשים מקומיים רק אנשי עסקים זרים. לא ידענו, אבל היינו רעבים.
התוכנית למחרת היתה ביקור באושן פארק. זה לוקח כל היום. זה פארק שעשועים, גן חיות, אקווריום. 
הם גאים בפאנדה הענק שלהם. כשרואים את הדוב הגדול הזה יש חשק להתכרבל בתוך זרועותיו. הם נראים מתוקים. אבל זה היה קצת עצוב לראות את כולם כלואים מאחורי הזכוכית.
ראינו כלבי ים שבאו לראות אנשים מנערים מטבעות מאחורי הזכוכית. גם דולפינים וצבים, וכרישים.
שוב רכבל קטן בסיור; בנוף ההררי הזה, חייבים לנוע.
באשר לקארוסלות, עשינו את כולם. בראשון, ירדן ואני עלינו יחד, ואחר כך היא צברה ביטחון ולא רצתה שאבוא יותר, אפילו במה שהם מכנים הצפרדע. זה שעולה לאט ויורד בבת אחת.
הם אפילו מדדו אותה לפני העלייה, היא היתה בדיוק על הגבול המינימלי. ולי היה כאב בטן מהפחד שלא לדעת איך היא תגיב. שאלתי אותה חמש עשרה פעמים אם היא באמת רוצה ללכת לגמרי לבד. אבל היא רצתה והסכמתי. וזה עלה ועלה וכאשר זה ירד ואל תשאלו איך היו הפנים של ירדן כשזה ירד... איזה מין אמא אני. אני חושבת שהלב שלה נשאר שם למעלה. ואז כשראתה שלא קרה לה שום דבר ואת כולם צוחקים, היא התחילה גם לצחוק. במיוחד כאשר טלטלו אותם היטב. למרבה המזל גלעד היה עייף ונשאר בכניסה. הוא לא היה נותן לה ללכת.
משהו שכולם עושים הוא גם טיפוס תלול על פסגת ויקטוריה עם החשמלית. רואים את כל העיר וזה ממש שווה לראות.
חזרנו מיד לאחר מכן לאחר שאכלתי עם ירדן במקדונלד.
משהו שכולם עושים הוא גם טיפוס תלול על פסגת ויקטוריה עם החשמלית. רואים את כל העיר וזה ממש שווה לראות. 
אני גם הבטחתי לירדן, ואני אוהבת לקיים את ההבטחות שלי, לעשות נסיעה בסירה. משהו לתיירים אבל זה טיול נחמד של חצי שעה. כאשר חושבים שהכל התחיל מכאן. לא אכלנו בג'ומבו.
העדפנו לחזור למלון שלנו באיזור קוולון, הפעם במעבורת, בפעמים הקודמות נסענו במטרו.
ירדן נהייתה מומחית. היא קונה את הכרטיסים במכונה, היא מנקבת אותם, שלא לדבר על המדרגות הנעות.
מה שהיא אוהבת הוא להתלות ברצועות ההחזקה ברכבת ולהתחלק לאורכה. הכל מתאים להשתעשע.
בדרך, כולם היו עם מצלמות כדי להצטלם לפני הקישוטים של חג המולד. וזה לא סתם, זה כל כך מבריק!
היא גם תיירת טובה מאוד. היא מצלמת הרבה תמונות (שמרתי כמה מהיותר מוצלחות), קוראת מפות, למעליות ולמתגי החשמל האלקטרוניים אין להם יותר סודות בשבילה. באשר גלעד, הוא היה נפלא, והוא ממש טוב בלהתמקח בשוק. 
לסיום הביקור, עוד מקדש קטן אחרון, עם דגים וצבים, ושם הם מנבאים את העתיד. לאורך כל הדרך, לפחות מאה משרדים קטנים. וזה נראה רציני.
.
לא רחוק משם, הם בנו גן שבו שום דבר לא חורג ממקומו. גם אנחנו חייבים לא לבלוט, והם שם כדי להשגיח בכל פינה, כמו בכל מקום אחר. הם משגיחים על ירדן בשבע עיניים. לשמחתי היא ישבה בעיקר על הכתפיים של אבא שלה.
לא רחוק משם, הם בנו גן שבו שום דבר לא חורג ממקומו. גם אנחנו חייבים לא לבלוט, והם שם כדי להשגיח בכל פינה, כמו בכל מקום אחר. הם משגיחים על ירדן בשבע עיניים. לשמחתי היא ישבה בעיקר על הכתפיים של אבא שלה.
לאחר מכן סיור אחרון בשוק הלילה כדי לקנות מתנות. בשבילנו לא מצאנו כלום, אפילו לא סווטשירט לחורף בבית. לבסוף מצאנו כמה בגדים בהאנוי.
האנוי 3
כאן טיול אחרון לאגם ולפגודה על עמוד אחד,
והכי חשוב, עיסוי אחרון לרגליים.
זהו זה, עד לפעם הבאה. לא יודעים עדיין לאן. ירדן חזרה לבית הספר, שמחה למצוא את החבר שלה האי. נראה שהוא התגעגע אליה והוא לא רצה ללכת לבית הספר לבד כשלא היינו שם. היא מתחילה להבין ולדבר ויאטנמית. בקרוב אצטרך תרגום ... כמו בבוקר הראשון, כאשר האי בא לקחת אותה, היא הלכה איתו ואמרה לאמא שלו בויאטנמית שאני נשארת בבית. חשבתי שהיום הראשון הזה יהיה בעייתי, אבל אפילו לא הייתי צריכה ללוות אותה. עכשיו היא יוצאת, מנשקת אותי אומרת שלום עם חיוך גדול וסוגרת את הדלת.
פרק 6
החיים חוזרים למסלולם
באשר לאנגלית, היא ממשיכה להתאמן קצת, ועם מי? עם נגוק הטבחית שלמדה לבד! היה חיבוק גדול אתה כשחזרנו. היא ממשיכה לדבר איתה באנגלית, היא התרגלה ככה אתנו, למרות ההתקדמות של ירדן בויאטנמית. אז ירדן חוזרת אחריה עם מילים באנגלית במבטא ויאטנמי. חוץ מזה נראה שהיא מבינה הכל בויאטנמית. בכל מקרה היא מכירה טוב את שפת הידיים, אין לה בעיה להיות מובנת.
החיים חוזרים למסלולם
ירדן התחילה לדבר אתי בצרפתית, מידי פעם בורחות לה באמצע מילים בעברית. המשחקים במחשב בואה וקואלה עוזרים הרבה לצרפתית. למרבה המזל זה לא ויאטנמית, או עדיין לא. אבל זה לא מפריע לה להטות את הפעלים הצרפתיים כמו בעברית.
באשר לאנגלית, היא ממשיכה להתאמן קצת, ועם מי? עם נגוק הטבחית שלמדה לבד! היה חיבוק גדול אתה כשחזרנו. היא ממשיכה לדבר איתה באנגלית, היא התרגלה ככה אתנו, למרות ההתקדמות של ירדן בויאטנמית. אז ירדן חוזרת אחריה עם מילים באנגלית במבטא ויאטנמי. חוץ מזה נראה שהיא מבינה הכל בויאטנמית. בכל מקרה היא מכירה טוב את שפת הידיים, אין לה בעיה להיות מובנת. 
עם שובנו, הצלחנו להדליק נר אחרון של חנוכה. אבל זה רחוק מלהיות האווירה החגיגית בקבוץ. למרבה המזל, ירדן פה נותנת חשק לחבר 'ה לשיר איתה. 
יום ראשון אחד גלעד הסכים לבסוף לבוא טיול איתנו בשדות. בגלל שכולם באו. בכל מקרה זה מקום נחמד באז הוא מארגן טוב מאוד עם הקפה הטורקי שלו.
אחרי הפעם הראשונה, השנייה היתה צפויה. הפעם על גבעה יפה. יש לקוות שזה ימשיך.
החודש, הם מלאו את הכפר עם שלטים ... דקורטיביים יותר מכל דבר אחר. אפשר להאמין שהאח הגדול צופה בנו. בשבוע שעבר, גלעד אפילו קיבל שריקה בגלל שהוא דרך על הדשא! אבל השבילים המרוצפים גם הם דרכי מעקפים. אם הם מאמינים כי הלוחות שלהם משמשים למשהו ... 
יש עכשיו גם שולחן ביליארד חדש בידור טוב בערבים.
חלב אמיתי, זה איך שהמיליארדרית שבבעלותה הכל, קוראת למוצרים שלה. וביום ראשון זה, היא חונכת את תחילת השיווק של החלב ושל בשר העגל. זה לא ממש כך עדיין, כי העגלים עדיין שם והם היו צריכים לסרס אותם (השוורים הולשטיין הם לא נוחים כמו השוורים שלהם). חלק מהחלב הולך למפעל ליד האנוי, אבל השאר, אחרי ששפכו אותו פה בכל פינה, איזה סירחון היה בערב, עכשיו הוא משמש כדי ללחלח את האוכל לפרות.
כל השבוע, הם הקימו סככה ענקית במגרש הכדורגל מאחורי חדר האוכל. לפחות מאה אנשים שהגיעו מהו צ'י מין עובדים כל היום ובשעות הערב המאוחרות. הכל חייב להיות מוכן לקבל את הגברת ואת ראש הממשלה.
הצבעים של החברה, כחול ולבן ... אפשר לחשוב שהולכים לחגוג את יום העצמאות לפני הזמן ...
הם אפילו שמו את הלוגו באותיות גדולות על סף הבריכה.
הם הוסיפו גנרטור, שירותים ניידים, והפכו את חדר האוכל למשרד. הטבחים המסכנים צריכים להיכנס דרך החלון כדי להביא אוכל.
ובסוף כמובן הבמה היתה כולה לירדן ולהאי לריקוד אחרון. שבוע שלם כדי לארגן את הכל, ויום אחד כדי לארוז הכול. מלבד הניקיון והסדר להחזיר את הכפר לקדמותו. והשומרים משגיחים שלא נדרוך על הדשא!
ירדן ואני התחלנו להתאמן בקראוקה. הם מאוד אוהבים את זה כאן ויש כמעט בכל מקום. יש לנו דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לרמה.
ערב אחד הלכנו לבקר את המורה קים. הבת שלה אן היא חברה של ירדן ושברו לה את היד בבית הספר והמנהג הוא לתת נדבה כדי שההחלמה תהיה יותר מהירה. כל הערב היא ספרה לנו על ירדן.גלעד יום אחד שאל אותה איך קוראים לגן שלה והיא ענתה שלגן קוראים מוט האי באי, כמו לשיר, אחת שתיים שלוש. נו זה ברור, יש גן דרור ויש גן מוט האי באי.
יש כבר אלפיים פרות חולבות ואלפיים עגלים. הזכרים עדיין פה אבל לא לזמן רב עוד. מתברר שלבוסית קשה להיפרד מהם מבחינה סנטימנטלית.
החברה פתחה קיוסק בצומת הכביש שבו הם מוכרים חלב רגיל או עם סוכר או בטעם תות. הכניסה מאוד יפה וזה קצת שונה מהסביבה למרות שהם שומרים על הנקיון. למעשה הבוסית שמה לה למטרה לפתח את האיזור וזו אולי רק ההתחלה.
הכל כבר מוכן. מערכת הקול, מקרנים, הבמה, , הכל גרנדיוזי, ומהחנייה עד הסככה, כסוי מקושט בדגלים כחול לבן, אבל זה לא הולך לאורך השבילים המרוצפים...
בינתיים, סיור קצר אל מתקן התחמיץ, זה חדש כאן. ההבדל היחיד מהבית הוא שגלעד לא עובד כאן.
זה העשרים וארבע בדצמבר, ליל חג המולד ולא התאפקתי מללכת לראות מה קורה בכנסיות באזור. הצרפתים השאירו כאן כמה מזכרות. הצלחנו לבקר בשתי כנסיות. נשים בצד אחד, והגברים בצד השני. לא נשארנו עד המיסה אבל באחת מהן היה מופע מחול, ובשניה משחק טומבולה עם גלגל ומתנות. אין מה להתפלא על שום דבר כאן.
ירדן הלכה לגן במשך כל השבוע (בפעם הראשונה) והיא נראית בסדר, חוץ מזה שהיא לא אוכלת הרבה, אבל זה לא שונה מהרגיל. יום אחד היא שרטה את האי על הלחי. אבל נראה כי זה היה למטרת הגנה עצמית. הם רבו על צעצוע ..עכשיו היא מכניסה מילים בוייטנאמית לצרפתית כמו "אמא אני רוצה קה טשואה" ("אמא אני רוצה עגבניה").
ההכנות לטקס מתקדמות בקצב גדול. השולחנות מסודרים ובכל מקום פרחים לאורך השביל ואפילו בבריכה. וכל זה רק בשביל שעתיים! ...
הם הוסיפו גנרטור, שירותים ניידים, והפכו את חדר האוכל למשרד. הטבחים המסכנים צריכים להיכנס דרך החלון כדי להביא אוכל. 
והנה הגיע הטקס ביום ראשון. נאומים, קצת ריקודים, כמה שירים, נראה כי הזמר מפורסם, ןהארוחה מלווה במשקאות. הסרטון היה מאוד נחמד, מוקרן מסביב עם כעשרים מקרנים, עם קרטון החלב הגדול שיצא בסוף מאחורי הקלעים. הסרט המסחרי היה די רגיל. כולם היו שם, כל העובדים במשק, למעט האנג וטאנג, הוריו של האי, שיצאו לאכולבמסעדה. כשחזרו, האנג אמרה שהם לא מצאו מקום ושהיא התאכזבה מהארגון ... שניהם מהווים חלק מההנהלה ...
כל אחר הצהריים, לירדן היה כיף עם אלפי הפרחים. אני אוהבת, קצת, הרבה וכו'. אבל היה קשה לבקש ממנה להצטלם. היה צריך לרוץ אחריה ולצלם בלי שתשים לב.
הויאטנמים מכירים את זה. הם צריכים הרבה דמיון כדי להוציא מירדן חיוך למצלמת הנייד שלהם. וגם לי עכשיו זה משימה בלתי אפשרית.
בכל מקרה היא היתה תקועה כל היום עם נגוק (או לפעמים עם מיטל, מנהל בית הלידות של הפרות). שניהם נחמדים ובאמת יש להם סבלנות.
ובסוף כמובן הבמה היתה כולה לירדן ולהאי לריקוד אחרון. שבוע שלם כדי לארגן את הכל, ויום אחד כדי לארוז הכול. מלבד הניקיון והסדר להחזיר את הכפר לקדמותו. והשומרים משגיחים שלא נדרוך על הדשא! 
לבסוף, הם השאירו לנו את השלטים ואת הפרחים בבריכה.
סוף סוף הבנתי את משמעות האותיות ת''ה. אלה ראשי התיבות של שם בעלת הבית תאי הואנג אבל זה תרו הפינס.
ירדן עדיין אוהבת לצייר והתחילה לצייר טוב יותר ויותר. מלבד השמש שהיא כבר מציירת מזמן, היא מציירת צורות מדויקות יותר ויותר. היא מציירת לרוב צורות מהדמיון שלה באשר לצביעה עדיין זה לא זה. קים צוחקת בכל פעם שהיא מראה לי את עבודתה.
סוף סוף הבנתי את משמעות האותיות ת''ה. אלה ראשי התיבות של שם בעלת הבית תאי הואנג אבל זה תרו הפינס.
ירדן עדיין אוהבת לצייר והתחילה לצייר טוב יותר ויותר. מלבד השמש שהיא כבר מציירת מזמן, היא מציירת צורות מדויקות יותר ויותר. היא מציירת לרוב צורות מהדמיון שלה באשר לצביעה עדיין זה לא זה. קים צוחקת בכל פעם שהיא מראה לי את עבודתה.
ירדן שולטת עכשיו טוב בחיצים של מקלדת המחשב כל הזמן עם המשחקים בואה וקואלה. עכשיו היא בתקופה של ''למה''.
והנה הגיע חג ראש השנה. גיחה לווין כדי לסיים את הניירת של רשיון הנהיגה. הטבחים ארגנו ארוחה חגיגית עם יין וודקה.
והנה הגיע חג ראש השנה. גיחה לווין כדי לסיים את הניירת של רשיון הנהיגה. הטבחים ארגנו ארוחה חגיגית עם יין וודקה.
ירדן ואני התחלנו להתאמן בקראוקה. הם מאוד אוהבים את זה כאן ויש כמעט בכל מקום. יש לנו דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לרמה.
7 פרק
אנחנו כבר חלק מהנוף
אנחנו כבר חלק מהנוף
''מות האי בא''
כך ירדן קוראת לשיר הגן שהיא מזמזמת כל היום
למעשה המילים הם:
bài thể dục buổi sáng: Cô dạy em, bài thể dục buổi sáng, một, hai, ba, bốn hít thở, hít thở
Một – Tay đưa cao lên trời
Hai – Tay giang ngang bờ vai
Ba – Tay song song trước mặt
Bốn – Buông cả hai tay
נושא השיר הוא תרגיל הבוקר. המורה למדה אותי: אחת, שתיים, שלוש ארבע לנשום לנשום
אחת: ידיים לעבר השמיים
שתיים: ידיים בגובה הכתפיים
שלוש: ידיים מקבילות לפנים
ארבעה: ידיים משוחררות
בימים אלה של חפשים ירדן שאלה אותי אם מחר הולכים לגן. היא מתחילה להיות ממש קשורה למרות שמידי פעם היא שואלת אם מחר נוסעים במטוס לעין החורש או לבית של סבתא מירי.
ערב אחד הלכנו לבקר את המורה קים. הבת שלה אן היא חברה של ירדן ושברו לה את היד בבית הספר והמנהג הוא לתת נדבה כדי שההחלמה תהיה יותר מהירה. כל הערב היא ספרה לנו על ירדן.גלעד יום אחד שאל אותה איך קוראים לגן שלה והיא ענתה שלגן קוראים מוט האי באי, כמו לשיר, אחת שתיים שלוש. נו זה ברור, יש גן דרור ויש גן מוט האי באי.
''פודיה פודיה'' הן מילים שירדן חזרה עליהן מספר פעמים. בהתחלה חשבתי שזה וייטנאמית עד שיום אחד שמעתי את נגוק אומרת את זה ואז הבנתי שזה פוט היר, שים כאן.
ירדן כבר מזהה הרבה אותיות והיא כתבה פעם ראשונה לבד A על הלוח שלה.
ירדן כבר מזהה הרבה אותיות והיא כתבה פעם ראשונה לבד A על הלוח שלה.
מה שמצא חן בעיני זה שהמורות לא האמינו שהיא מסוגלת ללמד את ירדן. והן טעו כי ירדן מקשיבה לה וכשהיא אומרת לה לאכול היא אוכלת. היא מתחילה לאכול כמו כולם למרות שאני צריכה לשים לה בתיק כל יום שוקו וביסקויטים עוד לא חלב של התוצרת פה. היא גם שומעת בקולה בשביל שנת הצהריים למרות שהיא צריכה לשכב בינה ובין האי כדי שיוכלו להרדם.
יופי יש לי כבר את רשיון הנהיגה הוייטנאמי עכשיו נשאר רק... למרות קשיי הנהיגה פה. הישראלים שנוהגים פה כבר כמה חדשים אמרו שזה רק עניין של הרגל ובאיזור שלנו אין הרבה תנועה. כרגע גלעד לא מסכים לקנות מכונית, זנ מדי יקר. נקווה שיום אחד תהיה תועלת לרשיון הזה.
יש כבר אלפיים פרות חולבות ואלפיים עגלים. הזכרים עדיין פה אבל לא לזמן רב עוד. מתברר שלבוסית קשה להיפרד מהם מבחינה סנטימנטלית.
בימים אלה נעשה קר ובית הספר סגור. הוא סגור גם כאשר יורד גשם. אין חימום ואין מיזוג ואין בידוד ואין תריסים על החלונות. בבית גם קר למרות שקנינו תנור קטן והחברה סיפקה לנו עוד אחד אבל בגלל שאין ידוד זה לא מספיק למרות שהתנורים דלוקים ללא הפסק.
החברה פתחה קיוסק בצומת הכביש שבו הם מוכרים חלב רגיל או עם סוכר או בטעם תות. הכניסה מאוד יפה וזה קצת שונה מהסביבה למרות שהם שומרים על הנקיון. למעשה הבוסית שמה לה למטרה לפתח את האיזור וזו אולי רק ההתחלה. 
פה אנשים מתחתנים צעירים ומחליטים על כך במהירות. בגיל שמונה עשר. ימי הביניים. כך הוזמנו למסיבת האירוסין הראשונה בחווה בין האחראית על היונקייה ועם המשנה שלה.
בדרך לשם מכיוון שהדרך לא סלולה והמכונית קפצה הרבה, ירדן הציעה פתרון טוב: "צריך לשים סקוטש!" ירדן היתה היחידה שרקדה אבל היא הצליחה לבסוף להרקיד את יתר הילדים. הם קצת ביישנים פה. לבסוף אף אחד לא נסע לחתונה. יותר מדי רחוק ויש יותר מדי עבודה.
נוסף על כך הגיעה לכאן אריאלה, הארחראית בישראל. ירדן שראתה אותה אצל אלי השכן, קוראת לה הבת של אלי. היא אומרת על כולם הבת או הבן של, לא חשוב הגיל. בכלל היא אוהבת כשמגיעים אנשים חדשים דוברי עברית במיוחד ממין נקבה. על גבול הנודניקיות. אבל היא יודעת איך להתחבב ואיך גם לאהוב את כולם.
Y compris des deux femmes de ménage qui viennent deux fois par semaine. Enfin façon de parler. Le Cif elles connaissaient pas jusqu'à ce que je leur montre. Elle se contentaient de rincer la salle de bain. Et c'est seulement si c'est moi qui bouge les meubles qu'elles vont balayer en-dessous.
La vaisselle, un coup de serpillère, elles refont les lits, et le tour et joué. ¼ d'heure. Moi qui ne suis pas une maniaque de la propreté, c'est le moins qu'on puisse dire, c'est du vite fait quand même. D'ailleurs les autres filles ici ne veulent pas qu'elles nettoient chez elle. Mais bon, c'est mieux que rien...
C'est bientôt le Tet, le nouvel an chinois ou la fête du printemps comme ils l'appellent ici. A cette occasion, le gouverneur de la province du Nghe An a organisé une petite réception pour les étrangers et investisseurs qui y sont en poste.
C'est comme ça qu'on est partis à Vinh avec Seguev, Babette, une philippine qui travaille dans les bureaux, et le docteur. Comme toujours, des discours, un spectacle et un bon repas.
C'est pour célébrer ça aussi qu'ils ont organisé un barbecue à la salle à manger, et en l'honneur de la visite d'Ariela et du Directeur de la compagnie bien sûr.
Encore une jolie trouvaille de franbreu en se mettant des élastiques aux doigts: “regarde j'ai plein de tabaguim!”
J'avais lu quelque part qu'on pouvait rencontrer, même dans les coins les plus reculés, des vieilles personnes qui parleraient encore le français. Dans un magasin de photos à Thai Hoa, un vieux monsieur s'est approché de moi me demandant dans un très bon anglais d'où on venait. Je n'ai pas hésité à lui poser la question. Mais après avoir réfléchi quelques secondes, il devait chercher loin dans sa mémoire peut-être un mot dont il se souviendrait en français, manque de pot, il m'a répondu que c'était il y très longtemps.
A Thai Hoa toujours, les vendeuses du petit marché commencent à reconnaitre Yarden.
D'ailleurs quand je passe dans la rue, j'entends les gens dire « Israël ». Ils savent maintenant qui on est et pourquoi on est là. D'autant que du TH Milk est déjà en vente dans les kiosques et petits supermarchés du village. Elles ont trouvé la bonne manière d'apprivoiser Yarden: con meo, con meo lui répètent-elles en la prenant dans les bras, sans me demander mon avis, (que je sois là ou pas de toutes façons c'est pareil, je passe complètement inaperçue avec elle), et l'emmenant à leur stand de viande en plein air. En fait elles voulaient lui donner un des chatons. C'est que ça lui manque un peu les animaux. Mais on ne peut pas en ramener au village. Ils ont peur des maladies qui pourraient être transmises aux vaches. D'ailleurs on doit se désinfecter les chaussures en rentrant dans la ferme et sur la petite route, ils désinfectent à deux reprises les roues des voitures. C'est pour ça aussi que je ne vais pas pouvoir ramener Line comme j'avais prévu. Elle nous manque et Pepsi aussi.
